בדיקת אולטרסאונד ייעודי לאנדומטריוזיס

1. אנדומטריוזיס שחלתי (אנדומטריומה): מדובר בציסטה בשחלה המכילה דם ישן ובעלת מראה אופייני באולטרסאונד. היכולת לזהות ציסטה שחלתי מסוג אנדומטריומה מגיעה לכדי 99%. נוכחות אנדומטריומה עלולה לגרום לכאבים, לפגיעה באיכות החיים ולעיתים רחוקות קשורה בסיכון מוגבר לממאירות. הציסטה השחלתית, על אף מאפייניה המיוחדים, לעיתים קרובות מופיעה לצד מוקדי אנדומטריוזיס נוספים. גודל הציסטה השחלתית עשוי להגיע עד ל-15 ס"מ, והיא יכולה להיות חד או דו-צדדית ועלולה לפגוע ברזרבה השחלתית. במקרים מסוימים נדרשת פעולה לשימור פוריות. במסגרת הבדיקה מתבצעת גם הערכה של הרזרבה השחלתית לפי מספר הזקיקים האנטרליים (AFC).
2. אנדומטריוזיס עמוק (DIE): מדובר במוקדים של רקמת אנדומטריוזיס הנצמדים לדפנות אברי האגן וחודרים לתוכם. האיברים המעורבים השכיחים ביותר הם רצועות הרחם, דופן הנרתיק, דופן המעי ושלפוחית השתן. לעיתים נדירות עלולה המחלה לערב את השופכנים, עד כדי פגיעה בתפקוד הכלייתי, ואף את התוספתן והסרעפת. ממצאים אלו בדרך כלל אינם מאובחנים בבדיקת אולטרסאונד גינקולוגי שגרתית, משום שזיהויים דורש הדמיה מדוקדקת של אברי האגן, וניסיון רב באבחון אנדומטריוזיס מפושט. רמת הדיוק בבדיקה זו עומדת על 70%-80%. באמצעותה ניתן לזהות מעורבות של איברים כמו המעי, שלפוחית השתן, החצוצרות והשחלות, ולקבוע את דרגת החומרה. בדיקה זו מסייעת בקבלת החלטה לגבי המשך הטיפול, בין אם מדובר בטיפולי פוריות או ניתוח, וכן בתכנון הניתוח.
3. אנדומטריוזיס שטחי: מדובר במוקדים קטנים מאוד של תאי אנדומטריוזיס הפזורים באגן, שקשה לראותם באולטרסאונד. לכן, אולטרסאונד שאינו מדגים מוקדי אנדומטריוזיס אינו שולל את האבחנה. במקרים אלו ניתן לשלול מעורבות שחלתית או עמוקה, דבר שהוא בעל חשיבות רבה. לעיתים נדירות, אנדומטריוזיס שטחי עלול לגרום להידבקויות באגן בין איברים, הניתנות לאבחון באמצעות אולטרסאונד וגינלי בחלק מהמקרים.

במקרים מסוימים, למרות היעדר ממצאים ברורים באולטרסאונד הייעודי, ניתן לזהות אזורים רגישים במיוחד על ידי לחיצה באמצעות המתמר או בהנעת איברים מסוימים. לזיהוי מוקדים רגישים אלו ישנה חשיבות רבה בהחלטה על ניתוח.

בדיקת אולטרסאונד ייעודית לאנדומטריוזיס זמינה במרפאתו של פרופסור דוד סוריאנו, היא אינה מצריכה אלחוש ומספקת מידע ברזולוציה גבוהה ואיכות מעולה. הבדיקה מבוצעת במטופלות הסובלות מכאב אגן כרוני ובמטופלות עם ממצאים אגניים המעלים חשד לאנדומטריוזיס. במסגרת הבדיקה, נבדקים הרחם, השחלות, מוקדים עמוקים באברי האגן – שלפוחית השתן, צינוריות השתן, הנרתיק, המחיצה הרקטו-וגינלית, חלקו התחתון של המעי הגס (הרקטום) ורצועות הרחם (סקרואוטריניות). בנוסף, נבדקים הידבקויות אגניות או נוכחות נוזל בחצוצרות (הידרוסלפינגס).